מיוחד לאתר הרשמי: "אני לא מפסיק לחייך העונה"

מאז העונה שעברה, אדריאן בנקס נמצא תמיד במרכז העניינים ובקונפליקטים פנימיים. מוחצן, אבל רגיש. עם מוטיבציית שיא, אך לא ממצה את הפוטנציאל. מאז שנחת בנתב"ג באוגוסט האחרון עם אישתו רייצ'ל ואלייז'ה הקטן, מעידים אנשים במועדון וביציע שהם רואים אדריאן אחר. פגשנו אותו לשיחה מרתקת השבוע.

שעת צהריים בהדר יוסף. אדריאן מגיע ראשון, כרגיל העונה מחייך, לאולם ומתכונן לריאיון. ללא חימום או הכנה מוקדמת העלינו מיד זיכרון מתוק.

"מכבי לא רצתה לפגוש אותנו שוב"

ביום ראשון לפני כשלושה שבועות הפסדנו בדרבי במסגרת רבע גמר גביע המדינה. יומיים לאחר מכן, כנגד כל הסיכויים, עלתה החבורה האדומה נחושה לכבוש חזרה את העיר. זה הסתיים ב-73:77 מדהים בהיכל מנורה מבטחים.

אדריאן שקלע 28 נקודות באותו משחק ירד שבור עם חבריו לחדר ההלבשה. לא היינו בפנים, אבל כנראה שהתרחש שם משהו מיוחד מאוד. "מוזר ככל שזה נשמע, והייתי גמור אחרי ההדחה מהגביע, זו הייתה הזדמנות אדירה בשבילנו", מספר בנקס, "ישבנו בחדר ההלבשה ונפגשנו למחרת באימון ובאנו בגישה שגם מכבי לא ממש רוצה לראות אותנו שוב אחרי יומיים".

בנקס מספר על התחושות המיוחדות של השחקנים ביומיים שלפני המשחק וכמובן, השמחה הגדולה בשער 9 עם מאות האוהדים. "זה נועד לקרות. ברגע שאתה משחק פעמיים בפרק זמן כזה משחק כל כך קריטי לאוהדים, למועדון ובעצם לכל העיר, ידעתי שניקח אחד. זה היה הניצחון הראשון שלי על מכבי אחרי המון הפסדים. היה שווה לחכות שזה יקרה בהפועל עם החברים שלי. איך הרגשתי? אני לא יכול להסביר. זה כמו לחזור ממלחמה כמנצח".

"אמרו עליי הכל – חשבו שאשתנה"

אומרים על שחקנים בני 31 שהם כבר לא יכולים להשתנות. מה אתה חושב על זה?

"אני בטוח שזה לא נכון. זה דורש תהליך, והוא לעיתים קשה וכואב", הוא מעיד על עצמו, "השאלה הראשונה היא אם בכלל יש רצון להשתנות. אני חושב שככל שאתה מתבגר אתה מבין יותר ויותר את הסיטואציות שאתה נמצא בהן, ואם דברים לא מסתדרים בצורה שאתה רוצה – אז אתה חייב להשתנות. אני מחייך כל הזמן השנה, וזה עובד לטובתי".

הגארד האדום מעיד על עצמו שבמהלך הקיץ הוא עבר תהליך ארוך עם עצמו, שחיזק אותו מנטלית ובעקבות כך – פיזית. "צריך להעריך את הדברים הטובים בחיים. האמת שהקיץ הזה התחיל מוקדם יותר עבורי, וכבר אחרי המשחק האחרון בעונה שעברה בחיפה הבנתי שאני ישראלי עכשיו, וחוזר להפועל לשנה נוספת לשחק עם חברים שלי שאני מאוד אוהב כמו תומר (גינת) ורביב (לימונד). זה אפשר לי לבלות את הזמן שלי בארה"ב עם שתי המשפחות שלי ושל אישתי, פעם ראשונה להפגיש בין אדריאן בני הבכור לאלייז'ה. אלו חוויות מדהימות שאיפשרו לי לדאוג לעצמי וגם לעבוד קשה בקיץ".

"אני נתנייתי מפולג"

בנקס ממשיך גם השנה להוביל את פרויקט "הופס פור קידס" ומתנדב במסגרות שונות בהפועל ומחוצה לה, כמו יום התספורות שערך בנתניה לילדים מהקהילה האתיופית ופרויקט "כדורסל לכולם" שמפעילה העמותה בבית הספר רוגוזין שבדרום ת"א.

"פרחתי בנתניה, ואישתי מנהלת עבורי את ההתנדבויות והמעשים הטובים, ממש כמו סוכנת שנייה", מעיד אדריאן, "ברגע שחזרתי לכאן ידעתי שאני חוזר לעשות המון למען הקהילה. פולג היא כמו בית שני שלי וברגע שקיבלתי את האזרחות – זה רק עודד אותי לעשות יותר".

מתאזרחים, בטח בכדורסל שלנו, מגיעים לעיתים לשנה והולכים לשחק במקומות אחרים. בנקס מצדו, טוען ש"נכון, זה טריקי. אנשים לא תמיד יודעים למה להאמין. אני מרגיש חייב למדינה ולקהילה כי יש לי זכויות בדיוק כמו לאלו שנולדו כאן. זה לא בא ממקום שלילי, אלא מתוך רצון שלי להעניק תחושה טובה לילדים וגם למשפחה שלי שעוזרת ותומכת בפעילויות".

"אנחנו ביחד. זה כל השוני"

הפועל שלנו ממוקמת כרגע במקום החמישי, בשוויון נקודות עם גלבוע/גליל שבמקום הרביעי. אדריאן הוא אחד מהשרידים הבודדים מהעונה החולפת. "יש אווירה טובה השנה בחדר ההלבשה", הוא מספר יום אחרי שהתא שלו בחדר ההלבשה נאטם בסרט חבישה ("יש לי חשודים, אבל אנקום בהם בזמן ובמקום שיתאים לי", אומר בחיוך).

"אנחנו צוחקים המון, מדברים כל הזמן, עשינו טעויות בעונה שעברה והשנה כל אחד מוכן להשתנות מההנהלה, דרך המאמן ועד אלינו, אף אחד לא מתפרק מהחבורה הזו וגם כשיש משברים אנחנו יוצאים מהם ביחד. שנה שעברה התפרקנו וכל אחד הלך בדרך שלו. זו לא הדרך הנכונה", מספר על האווירה המיוחדת בחדר ההלבשה ובאימונים.

ומה לגבי הקשר שלו למאמן דני פרנקו, שאימן אותו בעונתו השנייה בברק נתניה אותה סיים כמלך הסלים של הליגה? "הוא יודע שאני בחור מוזר", אומר בנקס, "אני עושה דברים אחרת והוא סומך עליי, מאמין בי ונותן לי הרבה ביטחון. הוא מחכה שאהיה אקטיבי יותר ומאפשר לי לעשות את זה".

בנקס לאט לאט גם לומד עברית, כשבכל שבוע מלמדים אותו סט חדש של מילים. "זה מצחיק את החבר'ה כי יש לי מבטא כבד. אני מדקלם כל שבוע משפט וכמה מילים ואז זה נתקע לי בראש ואני עובר הלאה".

ביקור נוסף בארנה – מטראומה להיסטוריה?

לקראת סיום העונה שעברה, הפועל עלתה לירושלים לאחד ממשחקי ההזדמנות האחרונה לתפוס את הרכבת לפלייאוף. בתום הרבע הראשון, בנקס ירד לספסל, סירב להיכנס ברבע השני והועף לחדר ההלבשה עד לתום המשחק, באירוע טראומתי מבחינתו.

"הייתי שבור, נבוך, לא קרוב לשחק ברמה שאני רוצה להיות", נזכר בנקס בערב הקשה ההוא, "אני אוהב כדורסל. ואדם שלא אוהב כדורסל או לוקח אותו ברצינות כמו שאני לוקח לא יכול להבין מה עברתי בעונה שעברה. סחבתי עונה שלמה ופשוט התפרקתי שם".

יותר מחצי שנה עברה, הפועל חוזרת לארנה עם מאזן לא מחמיא של אפס ניצחונות על הירושלמים בחוץ (מה? באמת? תהה אדריאן). "ירושלים פחות או יותר ברמה של מכבי ואני מחכה למשחקים האלה, להוכיח לכולם מי זו הפועל תל אביב ומה אנחנו באמת שווים. אני אגיע בשבת לתת הכל למען המועדון, ויחד עם החברים שלי נתכונן ונאמין בעצמנו. יש לנו צ'אנס לא רע לנצח שם".

אם נדבר בחודש מאי, על מה נדבר?

"אני מאמין שנדבר על מאבקי צמרת ושנהיה בעמדה להבטיח יתרון ביתיות בפלייאוף. יש לנו צ'אנס לעשות משהו גדול השנה", מסכם בנקס, "ניצחנו בדרבי והפסדנו לחולון במשחק צמוד בחוץ. יש לנו דקות רבות שאנחנו משחקים כדורסל ברמה גבוהה מאוד ומעל הכל – יש פה חבורה טובה של אנשים. מבחינה אישית? אני רק רוצה להמשיך לחייך בכל אימון, בכל משחק, בכל רגע שלי בהפועל. יש פה משפחה וזה משפיע עליי ועל כולם לטובה. יאללה הפועל!"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *