היסטוריית המועדון

הפועל תל אביב: מ-1935 ולתמיד

השנים הראשונות

הקבוצה נוסדה בשנת 1935, ובשנים הראשונות לקיומה קיימה בעיקר משחקי ידידות נגד מכבי תל אביב, הפועל רמת גן וקבוצות צבא שונות, כיוון שבתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל לא הייתה ליגת כדורסל מסודרת.

משחקה הראשון של הקבוצה נערך ב-26 בינואר 1935 מול הפועל רמת גן, והסתיים בניצחון 2:6 לטובת הפועל תל אביב. הדרבי התל אביבי הראשון נערך כשנה לאחר מכן, והסתיים בניצחון 5:37 לטובת מכבי. את ניצחונה הראשון בדרבי השיגה הקבוצה רק ב-5 באוקטובר 1950.

בשנת 1954 הוקמה ליגת הכדורסל הישראלית, ובמשחק הליגה הראשון שלה גברה הקבוצה על הפועל גבע בתוצאה 30:45. הפועל סיימה את העונה הראשונה במקום השלישי ואת זו שאחריה ברביעי. הליגה הושבתה ב-1956 בעקבות סכסוכים במרכז "הפועל", אך טורניר גביע המדינה כן התקיים ובו העפילה הקבוצה עד לשלב הגמר, בו הפסידה בסיכום שני המשחקים ליריבתה העירונית מכבי. לאחר מכן סיימה הקבוצה במקום השני במשך שלוש עונות רצופות, כאשר בעונת 1957/1958 היא מפסידה למכבי בגמר הגביע.

ב-1959 עזב המאמן והשחקן הוותיק ברוך שליין, ובמקומו התמנה שמעון שלח שהוביל את הקבוצה לאליפות ראשונה ביחד עם הרכז חיים חזן ומלך הסלים והקפטן ארז לוסטיג. גם בעונה שלאחר מכן זכתה הקבוצה באליפות, תוך כדי שהיא מנצחת את מכבי פעמיים, ואף השתתפה לראשונה בגביע אירופה לאלופות ורשמה ניצחון בכורה על אלופת טורקיה גלאטסראיי. באותה שנה עצרה את הפועל רק אלופת אירופה א.ס.ק ריגה שהודרכה על ידי אלכסנדר גומלסקי.

שנות ה-60: השנים הטובות

בעונת 1960 סיימה הקבוצה במקום השלישי, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע המדינה לאחר סל ניצחון דרמטי של ארז לוסטיג במשחק הגמר. הפועל העפילה לסיבוב הראשון של גביע אירופה לאלופות, אך הודחה בו על ידי אלופת טורקיה דרושפקה איסטנבול.

הקבוצה לא זכתה באף תואר בשתי העונות הבאות. בעונת 1964/1965 פרשו קבוצות מכבי על רקע טענות לשחיתות (שנדחו על ידי מרכז הפועל), והפועל הצליחה לזכות באליפות כשהיא מנצחת את כל משחקיה. בגמר הגביע היא הפסידה ליריבתה העירונית מכבי בתוצאה 47:55. גם בעונה שלאחר (1965/1966) מכן זכתה הקבוצה באליפות והפסידה למכבי בגמר הגביע.

PPW1157

ארז לוסטיג במשחק מול גבעת ברנר. באדיבות ויקיהפועל

בשתי העונות הבאות סיימה הפועל במקום השני לאחר מכבי, שזכתה באליפות בעיקר בזכותו של המתאזרח היהודי-אמריקאי טל ברודי. ברודי נאלץ לעזוב על מנת להתגייס לצבא ארצות הברית, והפועל חזרה וזכתה באליפות בפער של שלוש נקודות ממכבי בזכות שחקניה החדשים מארק טורנשטיין, אלן צוקרמן, אייבן לישינסקי ובארי לייבוביץ'. היא אף גברה עליה בגמר הגביע שנערך באצטדיון בלומפילד. לייבוביץ' לא היה יכול לשחק בליגה כיוון שנחשב כמקצוען, והוא הוביל את הקבוצה כמאמן לאחר ששמעון שלח עזב באמצע העונה.

שנות ה-70

הפועל תל אביב החלה את עונת 1969/1970 בציפייה להמשיך את רצף הזכייה בתארים שהחל בעשור הקודם. בארי לייבוביץ' שהיה מושעה לשנתיים עזב, ובמקומו מונה לתפקיד המאמן חיים חזן ששיחק בקבוצה בשנות ה-50 ובשנות ה-60.

הפועל הפסידה את האליפות בעקבות הדרבי מול מכבי שנערך ב-30 בדצמבר 1969. המשחק נחשב כרגיש מאוד, ובעקבות כך הוזמנו שופטים מיוון ומטורקיה. 58 שניות לסיום המשחק קלע מארק טורנשטיין סל ניצחון, אך כעבור שעה וחצי חודש המשחק בגלל טענותיהם של אנשי מכבי. הפועל הפסידה במשחק, ולמעשה הפסידה את האליפות כיוון שהייתה זקוקה לניצחון בשני משחקי הדרבי. גם בגמר הגביע של אותה עונה היא הפסידה למכבי, הפעם ב-21 נקודות הפרש. גם בעונה הבאה (עדיין ללא לייבוביץ') הפסידה הפועל את האליפות למכבי, לאחר שהפסידה בשני משחקי הדרבי.

לייבוביץ' חזר לשחק בהמשך העשור, ולמרות שהסגל כלל גם את מלך הסלים לשעבר עופר אשד ואת דייב ניומארק (השחקן הגבוה ביותר עד אז בתולדות הקבוצה), הקבוצה לא הצליחה לסיים במקום השני, שבו דורגו הפועל רמת גן ומכבי רמת גן.

הקבוצה העפילה לגמר הגביע מול של 1976 מול הפועל גבת/יגור שהדיחה את מכבי תל אביב, אך למרות עדיפות מבחינת הפרשנים הפסדנו בתוצאה 76:90. רגעים נוספים שראויים לציון בעונה זו הם ה-49 וה-51 נקודות שקלע לייבוביץ' בגביע קוראץ' מול קינמרטיני טורינו ונגד ברצלונה, שניהם ביד אליהו.

ב-1977 סיימה הפועל במקום השלישי, ובגמר גביע המדינה התמודדה מול מכבי שזה עתה זכתה בגביע אירופה. מכבי ניצחה מזריקת עונשין של אריק מנקין בשניות הסיום. היה זה משחקו האחרון של טורנשטיין בקבוצה, והוא הוחלף על ידי ג'ון ויליס. ב-20 בפברואר 1978 גברה הפועל על מכבי במסגרת הדרבי, לראשונה מאז מאי 1970. אולם, היא הפסידה למכבי בשני המשחקים בבית הגמר של הליגה באותה עונה, 1977/1978, וסיימה במקום השלישי. גם בגמר הגביע היא הפסידה, הפעם לאחר הארכה.

7778_segel_bball

תמונה קבוצתית מעונת 1977/78. באדיבות ויקיהפועל

בעונת 78/79 הפועל הצליחה להעפיל לגמר הפלייאוף, שהונהג במקום שיטת בית הגמר הישנה. מכבי ניצחה אותה בלא מאמץ רב במשחק הראשון, וגברה עליה בתוצאה 68 – 64 במשחק המכריע על האליפות, שהיה צמוד ברובו.

שנות ה-80: שנים מפוספסות

בעונה שלאחר הזכייה במקום השני הצטרף לקבוצה פראן קוסטלו, שהיה הזר הראשון בתולדותיה. הפועל הצליחה להעפיל לראשונה לחצי גמר גביע קוראץ', בו הודחה על ידי ציבונה זאגרב. באותה עונה סיימה הפועל במקום השני בליגה לאחר שהפסידה בדרבי מול מכבי שנערך במחזור ה-18, וגברה על הפועל רמת גן במחזור האחרון של העונה.

הקבוצה החלה לארח את משחקי הבית שלה באולם אוסישקין ב-1980. לפני תחילת העונה התמנה שימי ריגר לתפקיד המאמן, והוא החתים את הסנטר לבאן מרסר במקום קוסטלו. מרסר הפגין יכולת חלשה באימונים הראשונים, אך במשחקו הראשון בליגה מול הפועל גן שמואל הוא קלע 18 נקודות והוביל את הקבוצה לניצחון. במשחק הדרבי הראשון, שנערך ביד אליהו, הפועל הפסידה לאחר שלא נשרקה עבירה טכנית לחובתו של חבר הנהלת מכבי אמנון אבידן, שחטף את הכדור מידיו של לייבוביץ'. הפועל סיימה את העונה רק במקום הרביעי.

בארי לייבוביץ' נפרד מהפועל

בארי לייבוביץ' ומארק טורנשטיין במשחק הפרידה של בארי מהפועל. באדיבות ויקיהפועל

הפועל לא הצליחה להוות יריב ממשי במאבק על האליפות בעונת 1981/1982, וסיימה במקום השלישי. בארי לייבוביץ' עזב את הקבוצה לאחר 10 עונות, ובעונת 1982/1983 היא דורגה במקום השביעי (הנמוך ביותר עד אז) והפסידה למכבי תל אביב בגמר הגביע. יהושע רוזין החל לאמן את הקבוצה לפני תחילת עונת 1983/1984, והביא עמו את מייק לארגי ווילי סימס ממכבי חיפה. ביחד עם הרכז עמוס פרישמן שעלה מהנוער הפועל הצליחה לנצח בדרבי את מכבי לראשונה מזה כחמש שנים, וזכתה בגביע המדינה לאחר ניצחון בגמר על הפועל רמת גן.

גביע 85

והגביע לאדומים! תמונה קבוצתית חגיגית לרגל הזכייה בגביע. באדיבות ויקיהפועל

רוזין המשיך לאמן את הפועל, אליה הצטרף שמואל זיסמן שהגיע ממכבי. היא פתחה היטב את העונה, אך הפסידה בדרבי הראשון בהפרש נקודה. לאחר ההפסד הפועל הפגינה רמת משחק טובה, ובמשחק הגומלין של הדרבי גברה על יריבתה בהפרש של 16 נקודות, ההפרש הגבוה ביותר מזה 16 שנים. היא סיימה את הליגה במקום החמישי, לראשונה מאז עונת 1979/1980. שתי הקבוצות נפגשו בגמר הפלייאוף שנפתח ב-15 באפריל 1985, ובמשחק הראשון ניצחה הפועל. המשחק השני היה צמוד, ובמהלכו פרצה מהומה בין שמואל זיסמן, מייק לארגי ומוטי ארואסטי ממכבי, שבעקבותיה הורחקו לארגי וארואסטי על ידי השופטים. חן ליפין הצעיר החליף את ארואסטי במכבי, אך להפועל לא היה ממלא מקום ללארגי והיא הפסידה בשני המשחקים למכבי, שזכתה באליפות נוספת.

בעונה הבאה עבר רוזין לתפקיד המנהל המקצועי למשך זמן קצר, והוחלף על ידי מאמן מכבי חיפה פיני גרשון. השחקנים החדשים שהגיעו היו ארל ויליאמס וג'ק צימרמן (לשעבר במכבי), וכן שמעון אמסלם בעונתו הראשונה בבוגרים. ג'ון ויליס עזב להפועל חולון, ושמוליק זיסמן עזב לגליל עליון. למרות ההרכב החזק סיימה הקבוצה במקום החמישי, ואף הובסה בדרבי בפער של 35 נקודות. במהלך העונה התעוררו בעיות מקצועיות אחדות שבגינן התפטר גרשון. הקבוצה העפילה לגמר הפלייאוף, ובמשחק הראשון הובסה על ידי מכבי בתוצאה 96:140 היא הצליחה לנצח במשחק השני מסל ניצחון של ויליאמס, אך הפסידה למכבי במשחק השלישי והודחה מהפלייאוף.

הקלע חיים זלוטיקמן הצטרף לקבוצה לקראת עונת 1986/1987, אך תוך זמן קצר נפצע והחמיץ את רוב העונה. בנוסף, גם מייק לארגי נפצע בגבו ונעדר למשך זמן מה. המאמן החדש משה ויינקרנץ הוביל את הקבוצה לגמר הפלייאוף, בו ניצחה את מכבי בהפרש של נקודה ביד אליהו והפסידה לה בשני המשחקים הנותרים.

לארגי עזב את הקבוצה לפני עונת 1987/1988, אך למרות זאת הצליחה הקבוצה לפתוח את העונה במאזן של 6 ניצחונות והפסד בסיועם של השחקנים הוותיקים לינטון טאונס וג'ון דלזל שזה עתה הצטרפו. בשמינית גמר הגביע הדיחה הקבוצה את יריבתה העירונית מכבי, וזאת לאחר שטאונס קלע 6 נקודות רצופות. היא הודחה ברבע גמר הגביע על ידי אליצור נתניה, וגם הפעם התעוררו בעיות בתשלום המשכורות לשחקנים בזמן. למרות זאת היא הצליחה להעפיל לחצי גמר גביע קוראץ' בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר שהדיחה את סראגוסה ויוגופלסטיקה ספליט. במשחק הראשון הפסדנו לציבונה זאגרב בתוצאה 93:103  כאשר דראזן פטרוביץ' מציבונה קולע 59 נקודות. פטרוביץ' הוביל את ציבונה לניצחון 89:101 במשחק השני עם 37 נקודות. במשחק הדרבי המאה, שנערך במחזור ה-20, הצליחה הפועל לנצח את מכבי בהפרש של 20 נקודות. היא סיימה את העונה הסדירה במקום השני. ברבע גמר הפלייאוף היא הדיחה את מכבי חיפה עם שני ניצחונות, ובחצי הגמר הדיחה את הפועל חולון עם שני ניצחונות משלושה משחקים. בסדרת הגמר מול מכבי היא הפסידה לאחר שקווין מגי קלע סל ניצחון בשנייה האחרונה. גם המשחק השני היה צמוד, אך בשנייה האחרונה קלע זלוטיקמן את סל הניצחון. המשחק השלישי והמכריע היה צמוד בתחילתו, אך מכבי הצליחה לפתוח פער ולזכות באליפות.

לבאן מרסר עזב את הקבוצה לפני עונת 1988/1989, לאחר שמונה עונות, והצטרף למכבי. הנהלת הפועל טענה במשך שנים לאחר מכן כי מרסר כבר היה חתום במכבי בזמן סדרת הגמר של העונה הקודמת, מה שפגע בתפקודו במגרש כשחקן הפועל תל אביב. הקבוצה העפילה לגמר הפלייאוף מול מכבי למרות עזיבת מרסר, זלוטיקמן ודלזל, אולם הפסידה בשני המשחקים.

שנות ה-90: הפספוס הגדול ותחילת ההתפרקות

הפועל סיימה במקום השישי בשתי העונות הבאות, ולא העפילה לפלייאוף. שנה אחת לאחר מכן היא הודחה על ידי מכבי ראשון לציון בחצי הגמר. הקבוצה פתחה את עונת 1991/1992 בצורה רעה למרות הגעתם של המאמן רלף קליין, עוזרו ישראל לב והשחקן תומר שטיינהאור, וכעבור זמן מה הוחלט להחליף את הזרים גוראן גרבובאץ' וויין קמבל בדייוויד ת'רקדיל ופרוויס שורט. בסיועם של השחקנים החדשים העפילה הקבוצה לגמר הפלייאוף מול מכבי, והפסידה בשלושה משחקים מתוך חמישה.

רוב הסגל נותר גם בעונת 1992/1993, למעט שורט שפרש והוחלף על ידי רדנקו דובראש היוגוסלבי, וחיים זלוטיקמן שחזר לקדנציה שנייה והחליף את דלזל. הפועל סיימה את הליגה הסדירה במקום הראשון (לראשונה מאז 1969), זכתה בגביע המדינה (תואר ראשון מזה תשע שנים), והעפילה לגמר הפלייאוף מול הפועל גליל עליון שהצליחה להדיח את מכבי תל אביב. הקבוצה הפסידה במשחק הראשון באוסישקין, ואיבדה את יתרון הביתיות שלה. גליל עליון הייתה עדיפה, ניצחה 1:3 בסדרה וזכתה באליפות ראשונה בתולדותיה. רלף קלייף עזב את הקבוצה לאחר שנתיים מוצלחות, והוחלף על ידי צביקה שרף שהביא עמו את הגארד הבוסני ננאד מרקוביץ' במקום דובראש. הפועל שיחקה פחות טוב בהשוואה לעונה הקודמת, והפסידה למכבי בגמר גביע המדינה ובגמר הפלייאוף.

סיום גמר גביע המדינה 1993 – הגביע חוזר לאוסישקין!

,

ב-1995 הפסיקה ההסתדרות לתמוך בקבוצות ספורט, ובעקבות כך עברה הקבוצה לבעלות פרטית. תוך זמן קצר היא צברה חובות כספיים לשחקנים ומאמנים לשעבר, ואף מונה לה מפרק. בעקבות הקשיים נאלצה הפועל לשחרר את ת'רדקיל, מרקוביץ', שטיינהאור ועמי נאווי שעזב בעקבות מחלוקות עם ההנהלה. גם צביקה שרף עזב באמצע העונה, ומחליפו עד לסיומה היה עוזרו יאיר שרון. בין השחקנים החדשים שהגיעו לקבוצה היו הרכז הצעיר מאיר טפירו ומיקי ברקוביץ' בעונתו האחרונה כשחקן פעיל. היכולת הלא טובה נמשכה, והקבוצה הודחה על ידי פאוק סלוניקי במוקדמות גביע אירופה לאלופות. רק לקראת סוף העונה הבטיחה הקבוצה את מקומה בפלייאוף, אך הודחה בחצי הגמר על ידי יריבתה העירונית מכבי שניצחה בכל שלושת המשחקים. הבעיות הכלכליות של הקבוצה נמשכו, ובעונה שלאחר מכן (1995/1996) היא סיימה במקום התשיעי. הקבוצה עברה לבעלותו של שאול אייזנברג החל מ-1998, התקציב קוצץ בהדרגה, והקבוצה החלה לאבד את מעמדה בעקבות בעיות ניהוליות. הקבוצה ירדה פעמיים לליגה השנייה, ואף ספגה תבוסה בדרבי מול מכבי בהפרש של 54 נקודות.

שנות ה-2000: מהרס לתקומה

בעונת 2003/2004 הקבוצה שיחקה כדורסל טוב והגיעה למקום השני בליגה הסדירה. לאחר ניצחון בסדרת ההצלבה 0:3 על גליל עליון בסדרת הטוב מ-5 הגיעה הפועל לבית הגמר וסיימה שם במקום השני, מיקום שהקנה לה את המקום בסדרת גמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב, אולם היא הובסה בשלושת המשחקים. באותה עונה, הצליחה הקבוצה להעפיל לפיינל פור של היורופליג (מפעל הכדורסל האירופי של פיב"א), וסיימה בו במקום השלישי. היא הגיעה גם לחצי גמר גביע המדינה והפסידה להפועל ירושלים.

המשחק המלא – הפועל ת"א מביסה את מכבי בדרבי

בעונת 2004/2005, ללא רוב שחקני הסגל מהעונה הקודמת שעזבו את הקבוצה עם לכתו של גוסינסקי, הפועל הצליחה להפתיע וסיימה במקום החמישי בעונה הסדירה. היא ניצחה בסדרת ההצלבה בפלייאוף את הפועל ירושלים 1:3 ללא יתרון ביתיות, וסיימה במקום השני בבית הגמר, וכמו בשנה שעברה, הגיעה לגמר כדי להפסיד בשלושה משחקים למכבי תל אביב.

ב-2005 החליטה הנהלת הקבוצה בראשות שאול אייזנברג להעביר את משחקי הבית ליד אליהו, אולמה הביתי של היריבה העירונית מכבי, על מנת למשוך קהל גדול יותר למשחקים ובעקבות מחלוקת עם משטרת ישראל על תנאי הבטיחות באוסישקין. אוהדי הקבוצה התנגדו למהלך זה כיוון שלא רצו לראות את הפועל משחקת באולם המזוהה עם יריבתם הגדולה ביותר, והודיעו כי אין בכוונתם להגיע למשחקים כל עוד הם ייערכו ביד אליהו. צעד זה, אותו עשה שאול אייזנברג, היה אחד מהמשמעותיים ביותר בתהליך ההתרסקות אשר עברה הקבוצה באותן השנים.

בעלי הקבוצה שאול אייזנברג החליט לא להירשם לליגת העל לקראת עונת 2006/2007, ובמקום זאת שיחקה הפועל בליגה הלאומית בעונת 2006/2007. הוא העביר את הניהול למעוזיה סגל ששימש כיו"ר הקבוצה. הקבוצה ניצחה בפעם הראשונה רק במחזור השישי. ב-27 בנובמבר 2006 הוכרז סכסוך עבודה בין השחקנים להנהלה בגין אי תשלום משכורות, אך הנושא נפתר תוך זמן קצר. הקבוצה אומנם לא שיחקה היטב ובסיום העונה ירדה לליגה הארצית מהמקום האחרון אך ניצלה מפירוק. בשנת 2007, לאחר שנתיים ארוכות של מאבק הירואי להצלת אולם אוסישקין, החליטה עיריית תל אביב להרוס את אולמה הביתי של הקבוצה וב-25.7 עלו הדחפורים על ביתה של הפועל תל אביב והרסו את האולם עד ליסוד, מבלי שנבנה אולם חדש. כהרגלם, בחרו אוהדי הפועל תל אביב שלא לוותר ולהרים ידיים, ועל אף המצב הקשה החליטו אוהדי הקבוצה להקים את "הפועל אוסישקין", קבוצה המנוהלת על ידי אוהדיה שתהווה את הבסיס לחזרתה של הפועל תל אביב למקומה הראוי בליגת העל תחת ניהול תקין וראוי. הקבוצה החדשה נרשמה למחוז דן של ליגה ב' ב-25 ביוני 2007. הקבוצה עלתה לליגה א' כבר בעונתה הראשונה, לאחר שסיימה את העונה ללא הפסד. במשחק העלייה, שנערך באולם הדר יוסף לעיני 1,000 צופים, גברה הקבוצה על הפועל ארזים בתוצאה 28:73.

חגיגות העלייה לליגה א' מתוך כתבה ששודרה בערוץ הספורט

בעונה שלאחר מכן עלתה הקבוצה לליגה הארצית. בסיום עונת 2009/2010 סיימה הפועל אוסישקין את משחקי הליגה הארצית (מחוז צפון) במקום הראשון, וכך הבטיחה את עלייתה לליגה הלאומית – עלייה שלישית ברציפות בשלוש עונות, ללא הפסדי ליגה. כמו כן, זכתה הקבוצה בשלושה גביעי איגוד. בשנתיים הראשונות מהקמת הקבוצה נבחר טוהר חיימוביץ' לשחקן המצטיין של העונה, ובעונתה השלישית לקיומה (2010) נבחר מתן נאור לשחקן המצטיין של העונה.

בעקבות התפרקות קבוצת הכדורסל "הפועל תל אביב" בדצמבר 2009, הועברו הזכויות על הקבוצה אל אוהד אנונימי של הקבוצה אשר העניק להפועל אוסישקין את הזכות לשימוש בשם "הפועל תל אביב" וקבלת התארים של הקבוצה שהתפרקה, ללא תמורה. בסיום עונת 2009/2010 החליטה עמותת "הפועל אוסישקין" לשנות את שם העמותה ל"הפועל אוסישקין תל אביב" ולשנות את שם קבוצת הכדורסל ל"הפועל תל אביב". בכך חזרה הקבוצה לפעילות באופן רשמי.

קליפ אוהדים – הפועל עולה ללאומית

בעונת 2010/2011 הקבוצה הגיעה עד חצי גמר גביע המדינה בכדורסל. במאי הפועל העפילה לגמר הפלייאוף של הליגה הלאומית, אך יחד עם פציעה של מתן נאור, וכושר חלקי של שחקן המפתח אדריאן יוטר, הפסידה בסדרת הגמר למ.כ הבקעה 0:3, ולא העפילה לליגת העל.

לקראת עונת 2011/2012 נעשו מספר שינויים בקבוצה, החשוב שבהם מינויו של ארז אדלשטיין למאמן. כמו כן, הובאו שחקנים צעירים רבים, ולמעט מתן נאור (שמונה לקפטן הקבוצה) וגל איתן, כל הסגל הוחלף. כמו כן, במהלך פגרת הקיץ, הוצע לקבוצה לעלות לליגת העל תמורת תשלום, וחברי העמותה הצביעו ברוב מוחץ (95 אחוזים) נגד עליית ליגה "שלא על המגרש". במהלך העונה השתתפה הפועל תל אביב בליגה הבלקנית, ואף העפילה לפיינל פור של המפעל, שם נוצחה בחצי הגמר על ידי הפועל גלבוע/גליל. במסגרת גביע המדינה, לא הצליחה הקבוצה לשחזר את הישגיה מהעונה הקודמת, אך בכל זאת גברה על הפועל גלבוע/גליל בשמינית הגמר (והפסידה למכבי ראשון לציון ברבע הגמר). את הליגה הסדירה סיימה הפועל תל אביב במקום הראשון, ובסדרות הפלייאוף שיחקה מול עירוני ר"ג ברבע הגמר (0:2 להפועל, הטוב משלושה משחקים), מול עירוני נס-ציונה בחצי הגמר (1:2 הטוב משלושה משחקים) וזכתה באליפות הליגה הלאומית, לאחר ניצחון על מכבי באר יעקב בסדרת הגמר (1:3, הטוב מחמישה משחקים) – ובכך הבטיחה את עלייתה לליגת העל, לאחר שש שנים של היעדרות מהליגה הבכירה בארץ.

חמש שנים לאחר ההריסה – חגיגות באוסישקין. הפועל חוזרת לליגת העל

עונת 2012/2013 סימנה תקופה חדשה בהיסטוריה של הפועל אוסישקין תל אביב. לראשונה, מאז שהוקמה מחדש, שיחקה הקבוצה בליגת הכדורסל הטובה בישראל, ליגת העל. אחרי חמש שנים של מאבקים והצלחות בליגות הנמוכות, הרגע לו ציפו כל מי שהיוו חלק מהמועדון הזה סוף סוף הגיע. האולם ששימש את הקבוצה עד אז, הדר יוסף, נעזב לטובת האולם בראשון לציון, שהיה גדול יותר (יכול להכיל עד 2,500 צופים) ומתאים יותר לצרכי הקבוצה בליגת העל. לראשונה מאז הוקמה מחדש, שיחקה הפועל את משחקיה הביתיים מחוץ לתל אביב.

כבר במחזור הראשון, כשההתרגשות אוחזת בכולם, מראשון האוהדים ועד אחרון השחקנים, ציפה להפועל מותחן מורט עצבים. בני הרצליה הייתה זו שהגיעה למשחק הבית של הפועל בראשון לציון, וכפתה עליה הארכה שהסתיימה בהפסד בשמונה נקודות. למרות התוצאה המאכזבת, הקהל שמסביב למגרש עמד והריע לשחקנים על התצוגה המרשימה מול קבוצת ליגת על, מפנים שהחלום הארוך הפך עכשיו למציאות. שבוע לאחר מכן, במלחה, מול מגדל ירושלים, מיהרו השחקנים להפוך את המציאות לוורודה יותר. במשחק נהדר שהתנהל רובו ככולו בשליטתה של הפועל, ניצחה הקבוצה, לשמחתם הגדולה של 300 האוהדים שליוו אותה לירושלים ונשמעו בכל אחת מארבעים הדקות של המשחק. היה זה ניצחון גדול של אנדרדוג מוחלט, שעזר לכולם להבין: אנחנו הפועל תל אביב, ואנחנו שייכים לרמות הגבוהות אליהן הגענו. לאחר המשחק בירושלים, המשיכה הקבוצה להפגין יכולת טובה (כולל ניצחון מוחץ על ראשון לציון, בו הובילה הפועל בשלב מסוים במשחק ב-37 נקודות), שהביאה אותה למאזן חיובי ומיקמה אותה בצמרת הליגה. דווקא אז הגיעה ירידה בביצועי הקבוצה. הפסד ביתי לאילת סימן את פתיחתה של סדרה של משחקים לא טובים. בין המחזור ה-7 למחזור ה-13 ניצחה הפועל פעם אחת בלבד, כשאחד מן ההפסדים הללו התרחש בדרבי התל אביבי הראשון מאז 2006. הפועל הגיעה לאולם נוקיה ביד אליהו כשהיא מאמינה ביכולותיה. אל השחקנים הצטרפו כאלף אוהדים, שמרגע כניסתם אל ענק הבטון ועד סיום המשחק לא הפסיקו לשיר. למרות הפסד 91:72, עזבו אנשי הפועל את האולם בראש מורם, מודעים לציון הדרך שנקבע בהתמודדות שוות כוחות מול היריבה העירונית.  המשחקים שאחרי הדרבי, כפי שנכתב, היו מאכזבים למדי. שרשרת הפסדים לא נעימה דרדרה את הפועל למאבקי התחתית, והפכה את המשחק במחזור ה-14 מול עירוני אשקלון בחוץ לקריטי ביותר להמשך העונה. גם גל איתן, בוגר מחלקת הנוער, היה מודע לחשיבות המשחק. הוא קלע שלשת ניצחון נפלאה בשניות הסיום, וקבע את תוצאת המשחק: 51:54 להפועל, שבעזרת הניצחון נמנעה מירידה עד למקום האחרון בטבלה שמוביל לליגה השנייה.

למרות הניצחון ההירואי, המשיכה הפועל להיות מסובכת בתחתית, ומספר  הפסדים לאחר מכן, כשהגיע הדרבי של הסיבוב השני שהיה עתיד להתקיים באולם הביתי בראשון לציון, לא האמינו רבים בסיכוי לנצח את מכבי. ובכן, מה שהתרחש ב-3.3.2013 נחקק עמוק בליבם של כל אוהדי הפועל בכל פינה ומקום בעולם. למרות נחיתות כלכלית אדירה, למרות שהגיעה למשחק אחרי מספר הפסדים מכובד, ולמרות שלא ניצחה דרבי כבר תשע שנים (גם תודות לכך שלא התקיים משחק דרבי מאז 2006), הפועל, שפיגרה אחרי מכבי ברוב שלבי המשחק, ניצחה אותו 65:69, בעיקר תודות לתצוגת כדורסל מרהיבה של בר טימור. בר קלע מכל מרחק ברבע האחרון, שמר על הפועל במשחק ובדקה האחרונה העניק אסיסט גדול לקרטיס קלי, הסנטר של הקבוצה, שהביא לניצחונה של הפועל. הניצחון של אותו היום השאיר את אלפי האוהדים האדומים ביציע הרבה אחרי סוף המשחק, כשרבים מהם מרגישים שרגע שלא האמינו שיגיע שוב התגשם וקרה מול עיניהם.

סימנו V נוסף על החולצה: הפועל 69 – מכבי 65

יחד עם הרוח החדשה שהביא איתו הניצחון בדרבי, ושני שחקני החיזוק שהצטרפו באותו זמן לשורות הקבוצה, בריאן רנדל ואנתוני גודס, הצליחה הפועל לצאת מן המשבר ולנצח סדרה של משחקים שהיו קריטיים להישארותה של הקבוצה בליגה. לאחר ניצחון דרמטי באשדוד על הקבוצה המקומית (שוב בהנהגתו של בר טימור) הבטיחה הפועל את מקומה ברבע גמר הפלייאוף, וסימנה את עונת 2012/13 כעונת חזרה מוצלחת ביותר לליגה הראשונה.

ברבע הגמר פגשה הפועל את מכבי לסדרת דרבים, שהיו מאכזבים ומעוררי גאווה בו זמנית. בשלושת המשחקים בין הקבוצות הפגינה הפועל יכולת גבוהה. המשחק הראשון ביד אליהו נפתח ביתרון משמעותי של עשרים ושתיים נקודות לזכותה של מכבי. למרות זאת, הפועל לא התייאשה, וברבע הרביעי הצליח אנת'וני גודס לצמצם את ההפרש עד לארבע נקודות בלבד. לבסוף, הייתה תוצאת הסיום 68:76 לטובתה של מכבי, כשבפעם השנייה באותה עונה האדומים חוזרים הביתה בגאווה אחרי הפסד באיצטדיון האפור. גם שני המשחקים האחרונים בסדרה היו מותחים וצמודים, ורק פערים קטנים בין הקבוצות הביאו לשני ניצחונות דחוקים של מכבי. הסדרה הסתיימה בהפסדה של הפועל, אבל רק תרמה לעונת 2012/13 להיזכר כעונת החזרה של הפועל תל אביב למרכז הבמה של הכדורסל הישראלי בפרט, והספורט הישראלי בכלל. היו אלו מתן נאור, יונתן שולדבראנד, קרטיס קלי, דמונטז סטיט, בר טימור, אנת'ני גודס, בראיין רנדל, יותם שירן, יוני ניר ושחקנים נוספים, לצד המאמן ארז אדלשטיין והקהל האדום, שהפכו אותה יחד לעונה סמלית ומרגשת.

בפגרת הקיץ עזבו את הקבוצה כל שחקניה האמריקאים, ונוסף להם עזב גם בר טימור, שהצטרף לאלבה ברלין הגרמנית. למרות זאת, בקרב האוהדים הייתה תחושה שהפועל הפכה להיות קבוצה חזקה יותר. את העוזבים החליפו מספר שחקנים, כשהבולטים ביניהם הם קרלון בראון, גארד אמריקאי גבוה, ורביב לימונד, הישראלי הנפלא. השלד הישראלי של הקבוצה, בראשות מתן נאור ויהונתן שולדבראנד, נשאר כמעט כשהיה.

שינוי משמעותי נוסף שנעשה בקיץ הוא החזרה לאולם בהדר יוסף, לאחר שעיריית ראשון לציון סירבה לאפשר להפועל להמשיך להשתמש בבית מכבי הראשל"צי. למרות שלא היה הבחירה הראשונה של הנהלת הקבוצה, התקבל המעבר בסבר פנים יפות בקרב האוהדים, והחזרה לתל אביב עשתה את שלה – כל המנויים לעונת 2013/14 בהדר יוסף נחטפו תוך ימים ספורים. יחד עם קניית המנויים המהירה, הראו אוהדי הפועל את אמונם הגדול במבנה הבעלות וההנהלה של הקבוצה בדרך נוספת: לראשונה מאז קמה העמותה, עבר מונה חבריה את סף 2000 החברים, ובכך הפכה לעמותת הספורט הגדולה בישראל.

חוזרים לעונה אחרונה מלאה בהדר יוסף. באדיבות ויקיהפועל

hadar

העונה נפתחה בדיוק כמו זו שלפניה, עם משחק מול בני הרצליה. היה זה משחק רדיוס (עונש שנגרר מהעונה שעברה), ועל יותר מאלף אוהדים אדומים נגזר לנדוד לאולם המרוחק בגן נר. בסיום המשחק זכו האוהדים שעשו את המסע המפרך לצפון לתמורה מלאה: בדקות האחרונות היה נדמה שהפועל עומדת לרדת מהפרקט עם הפסד, בדיוק כמו בעונה שעברה, אבל בשנייה האחרונה זרק יהונתן שולדבראנד שלשה מטורפת בין שני שחקני יריב והעניק ניצחון דרמטי לאדומים. היה זה רגע נפלא, שבישר במובנים רבים על הדרך בה יראה המשך העונה (מותח ומלא ניצחונות).

אכן, לא היה זה ניצחונה האחרון של הפועל באותה עונה. הדר יוסף הפך בשלב מסוים לאולם שמאוד קשה לקבוצות חוץ לנצח בו. קרלון בראון התברר כאחד הזרים הגדולים בהיסטוריה של המועדון, ורביב לימונד נתן את פתיחת העונה הטובה ביותר של שחקן ישראלי בליגת העל מזה אולי 15 שנה. הפועל שיחקה כדורסל חכם ויפה לעין בהנהגתו של ארז אדלשטיין, עם ההגנה הבלתי מתפשרת של מתן נאור ושל הסנטר שהגיע בתחילת העונה והתחבר מהר מאוד לקהל, ג'וש אוונס. ניצחון גדול נוסף נרשם בהדר יוסף מול מכבי כבר במחזורים הראשונים, ונוספו אליו נצחונות מרשימים בגביע נגד מכבי חיפה, נס ציונה והפועל ירושלים (הפועל חיברה בשלב מסוים 12 ניצחונות רצופים). עם הגעתו של האביב, הגיעה הפועל גם היא לשני מעמדים גדולים: היא הבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון ובחצי גמר הגביע. דווקא אז, נעצרה הקבוצה וירדה ביכולתה. פציעות של רביב לימונד ומתן נאור הכריחו את הפועל לשחק בסגל חסר בחצי גמר הגביע מול אילת (למרות ששני השחקנים עלו על הפרקט ביד אליהו כדי לקחת חלק בחצי הגמר, שניהם הספיקו לשחק רק מעט מאוד דקות בעקבות הפציעות) וגרמו לה להפסד בהתמודדות החשובה. ברבע גמר הפלייאוף פגשה הפועל את אילת בשנית, הפעם כשהסגל האדום מלא, ולמרות ניצחון משכנע בהדר יוסף, הובסה לבסוף 1:3 בסדרה וסיימה את העונה.

לאורך תשעת החודשים של 2013/14, ליווה הקהל האדום במאותיו ואלפיו את הקבוצה לכל מקום בו שיחקה, תומך ומעודד ללא תלות בתוצאה, או בעצם, מעודד יותר כשהקבוצה נקלעה לפיגור. האמון וההערכה של האוהדים והשחקנים אלו כלפי אלו רק התחזקו ככל שהתקדמה העונה, ובסיומה באולם באילת עמדו כולם בהכרת תודה ומחאו כפיים זה לזה וזה לזו. 13/14 אמנם לא הייתה מושלמת, אך בלי ספק הייתה עונה בה המשיכו הקבוצה והמועדון להדגיש את הידוע לכל: "אנחנו הפועל תל אביב"

 2014/15הייתה עונה של מציאת בית, ואובדן. זאת הייתה עונה של ביסוס זהות ופירוק שלה. עונה של הפכים. עונה בה ניצחנו דרבי ב-20 הפרש בחוץ וסיימנו במקום השביעי בליגה. עונה בה ההתקפה שלנו הייתה לעיתים טובה מתמיד וההגנה שלנו גרועה מתמיד. עונה שבה כמות הכישרון של השחקנים השתוותה רק לגודל האכזבה מהדרך שבה הסתיימה.

מהמשחק הראשון בהדר יוסף, צפו חלומות קטנים על המבנה המתגבש במתחם הדרייב אין. מאבק של שבע שנים שקורם עור וגידים והופך להיות אבן היסוד האדומה שכולנו השתוקקנו לה, בתל אביב. בתחילת דצמבר קיבלנו תאריך יעד סופי, ובאמצע החורף זה הגיע – אולם חדש רק שלנו, אולם חדש ששמנו חקוק בו בכל צורה לא רשמית אפשרית (ובהמשך נוספו דגלי הפועל, פורמליים לחלוטין, על גג האולם, ושטיח עם סמל הפועל בחדר ההלבשה הביתי). טקס הפתיחה היה נפלא, וכלל בתוכו הרבה מהזיכרונות שהובילו אותנו אליו, והניצחון מול ירושלים שהיווה את הזינוק ההתחלתי שלנו באולם, נפלא אפילו יותר. ועכשיו, אולי, כדאי לחזור קצת אחורה.

עודד קטש הגיע בקיץ, ואיתו משב רוח חדש ורענן. היה משהו מלהיב בהגעתו להפועל, הגעה שבפני עצמה הייתה מלאה בניגודים (הפועל ומכבי, צעיר אך בעל ניסיון, הדימוי האדיש שלו מול האמביציה האדירה להצליח), ניגודים שהרגישו שמאחוריהם כוח שיסחוף את כל המערכת למעלה.

ההתחלה הרשמית של העונה, הייתה, מהעדר ניסוח אחר – לא משהו. משחקים רעים מול אילת ומכבי חיפה בחוץ, התלוו להפסד מרגיז במשחק נהדר של הפועל בארנה החדשה מול הפועל ירושלים. אל הדרבי במחזור ה-6 הפועל הגיעה עם מאזן רע של שני ניצחונות בלבד ועם ציפיות נמוכות למדי. לדוראנד סקוט, יינסי גייטס ולארי אובאנון (שהיה זה משחקו הראשון בקבוצה) כנראה היו ציפיות אחרות. אובאנון הפגיז 29 נקודות והשניים האחרים קלעו מספר פעמים ממצבים בלתי אפשריים. הם הובילו את הפועל לאחד מנצחונותיה הגדולים בהיסטוריה בדרבי, 58:78, כשמכבי נעצרת על 18 נקודות בלבד במחצית הראשונה, ולא מצליחה להתקרב לרגע במחצית השנייה.

הפועל זינקה קדימה מאותו רגע, כמו שהיא רגילה לעשות אחרי ניצחון בדרבי. מספר נצחונות בליגה הובילו אותנו לעמדה מצוינת בצמרת הטבלה. במקביל, ניצחון מרשים על נס ציונה בשמינית גמר הגביע הציב אותנו לפני דרבי נוסף ביד אליהו, ברבע הגמר. באולם הבית של היריבה, במשחק של להיות או לחדול, רק שלשה שהלכה החוצה בשנייה האחרונה מנעה מאיתנו לנצח ולהעפיל לחצי הגמר. הפועל סיימה את דרכה בגביע מוקדם מן הצפוי, אבל במשחק שעמדה בו כשווה למכבי עד השנייה האחרונה.

אחרי ההדחה מהגביע, העונה המשיכה בעליות וירידות, עם משחקים טובים ופחות טובים, שהביאו אותנו לעמדה לא רעה בליגה לקראת האביב. העיניים של כולנו, בשלב הזה, נישאו אל הפלייאוף.

ב-29 במארס 2015 אורי שלף, מי שהיה ועודנו חלק בלתי נפרד מהפועל תל אביב, נפטר. נדמה שכמעט כל אחד ממי שהגיע לכבד את זכרו בטקס שנערך באולם החדש, שאורי הכיר את כל פינותיו למרות מסדרונותיו הארוכים והמסתעפים, הרגיש את נוכחותו הקשה של אובדן. אובדן אישי, של מי שהכירו אותו (ורבים מאוהדי הפועל הכירו אותו), ואובדן של חלק ממה שהייתה בשבילם הפועל עד אותו היום. כותב שורות אלה לוקח איתו את היום ההוא לכל משחק אליו הוא מגיע. הוא לוקח את מי שהיה בשבילו ובשביל המועדון הזה אורי שלף, וזוכר זאת, גם כדי לדעת ולהבין יותר טוב את החוויה המתמשכת והמרכזית, ששמה הפועל.

שלום חבר, לא נשכח לעולם. אורי שלף ז"ל

האוהדים לא שוכחים

העונה המשיכה.

הפועל (מחוזקת בדיז'ון תומפסון וקרטיס קלי שחזר לקבוצה) המשיכה לנצח ולהפסיד מדי שבוע, בדפוס דומה לזה שהציגה לפני האסון שפקד את הקבוצה. אל הפלייאוף הגענו מהמקום השביעי, כשהסיכוי לנצח את הפועל ירושלים החזקה קטן מהרגיל. גם החיזוק של הסגל בשני שחקני הפנים שלעיל לא הוביל לאופטימיות רבה מדי. ואכן, שני משחקים צמודים בארנה, והפסד מרגיז במשחק אליו הפועל לא הגיעה הגנתית באולם החדש, הובילה אותנו לסיים את העונה מוקדם מן הצפוי, ברבע גמר הפלייאוף.